<h1>ספר האסופות סימן ה'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
השוחט בסכין של גוי הילכתא כמאן דא' מדיח מקום בית השחיטה, כיוצא בו השוחט בסכין ששחט בה טריפה צריך להדיח הסכין או לקנחו בבגד קשה או בשערות של בהמה.
<h2>דף י:</h2>
השוחט בסכין ולא בדק קודם שחיטה, ולאחר שחיטה בדק הסכין ונמצאת פגימה הילכתא כרב הונא בשלא שבר דשמא בעור נפגמה והלכתא כוותיה דרב חסדא בששברן ולא קיימא לן כך. אלא הכל הלכה כרב הונא. הלכך צריך לבדוק אחר השחיטה ואפי' מאה בהמות צריך לבדוק בין כל אחת ואחת, ואם לא בדק הכל טריפה. הוה עובדא ששחט י"ב בהמות ולא בדק הטבח הסכין עד לאחר שחיטת כולן, וטרפה רב יוסף לכלם.
<h2>דף טז:</h2>
נעץ סכין בכותל ושחט בה כיון דהוא דבר תלוש שחיטתו כשרה, ובלבד שיהא הסכין למעלה וצואר בהמה למטה, אבל איפכא חיישינן שמא ידרוס. [ע"א] ומניין דבעינן שחיטה בדבר תלוש שנ' [בראשית כ"ב] וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט [י"ט ע"ב] השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה השוחט במוכני או בכל דבר שהיה תלוש ולבסוף חברו שחיטתו כשרה ובלבד שיהא בו כח גברא כמו סדנא דפחרא כלומר (פי') [כלי] של יוצרים שעושין בו כלי חרש ואין שוחטין בקרימות של קנה, אבל בסימונתא דאגמא, שהוא קשה וחזקה וחדה, שוחטין בה. וכן הלכה.
<h2>דף יז:</h2>
ואלו פסולותיה, תנו רבנן סכין שיש בה פגימות הרבה אפי' מסוכסכת נדון כמגירה ואסור לשחוט בה. אמר רבא ג' מדות בסכין חלוקות אוגרת כזה לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו פסולה. ולשון אוגרת כמו (אגרה בקיץ לחמה) [משלי ו' אגרה בקציר מאכלה] ומשום הכי פסולה, דמורשא קמא מחליש, בתרא בזע. מסוכסכת כזה לא ישחוט ואם שחט והוליך ולא הביא והתחיל לשחוט אצל הפגימה, וגם יש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר מפגימה ואילך כשרה. עולה ויורד כזה מותר לשחוט בה לכתחילה, וסכינא חריפא שאין בה פגימא אלא דמיא לסאסא פי' הם המלעין שבראש השבולת כשרה לשחוט בה, ובלבד שלא תחגור בה צפורן שזהו שיעור פגימת סכין.
השוחט צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה דא' רב מנין לבדיקת סכין מן התורה שנ' בשאול [ש"א י"ד] ושחטתם בזה ואכלתם מלמד שבדק הסכין ונתן להם לשחוט. רב אחא בדיק לה בחוט השערה בנהרדעא בדקו לה במיא, במערבא בדקו לה בשמשא, רב ששת בדיק לה בריש לישניה, בסורא אמרי בשרא אכלה בשרא לבדיקה. והילכתא צריכא בדיקה אבשרא ואטופרא, אתלת רוחתא. [י"ח ע"א] וטבח שלא הראה סכינו לחכם לבודקה משמתינן ליה לכבוד הרב ודוקא שבדקו הסכין ונמצאת יפה, אבל לא נמצאת יפה מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטריפה הוא. ויש או' נקנסיה דאפילו לגוים לא מזדבן.
<h2>דף כז:</h2>
דרש בר קפרא [ויקרא י"א] זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים ו[ל]כל הנפש השרצת על הארץ הטיל על הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים, לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה. הא כיצד הכשירו בסימן אחד או ברובו. ודגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן דכת' [במדבר י"א] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, (ואת) [אם את] כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, מדכת' גבי בהמה בפסוק זה שחיטה, ושנה בלשונו גבי דגים לשון אסיפה כמו [בראשית מ"ט] ויאסף אל עמיו ש"מ דאינן טעונין שחיטה. ולא דמי לויאספו את השליו [במדבר י"א] דהתם לא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרים. דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה דכת' [בראשית א'] תוצא הארץ כל נפש חיה הכשירה בשני סמנין. דגים שנבראו מן המים כשרים בלא כלום. עוף שנברא מן הרקק הכשירו בסימן אחד.
<h2>דף ל:</h2>
וסכין צריך שיהא כל כך ארוך שתהא מגיע חוץ לצואר בין בבהמה בין בחיה בין בעוף כמלא צואר. ודוקא אם הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא ואפי' באיזמל כשר ובלבד שלא יהיה לו קרנים כזה, אבל אם יש לו קרנים לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה.
